Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for אוגוסט, 2011

פשפשים של פרה הולנדית


כמו הולנדית אמיתית "אמיליה" לא עוצרת באדום וקופצת לארץ האופניים לחיפוש אחר מציאות.

ארבעה ימים של שמש, יום אחד של גשם, שווקים נפלאים וחניות מסתוריות.

אמיליה בארץ השפלה,

מסע בין אנשים, פשפשים ופרות הולנדיות.

***

הולנד המישורית והשטוחה להפליא משובצת כפרים קטנים ועיירות קסומות. כל גיחה מהעיר הגדולה אמסטרדם אל המרחבים שמחוצה לה מתגלה כחוויה של גילוי ופליאה. רכבת מהירה ומתוזמנת עומדת לרשותנו בכל עת וכל שנותר הוא לבחור באקראי או על פי המלצה יעד מהלוח הדיגיטלי שבתחנה ההומה, לקנות כרטיס ולצאת לדרך.

תוך פחות משעה אנחנו חוזרים בזמן ונוחתים בליבו של הכפר ההולנדי  זאנסה סחאנס (Zaanse Schans). אנו מטיילים בשבילי הכפר טיול רגלי בסגנון הולנדי, משמע לאט ומאד בנחת. טחנות הרוח הציוריות סובבות להן בשלווה, השמיים כחולים להפליא והמראה ובכן, תיירותי משהו אך ממלא את הלב שמחה.

בין פגישה מקרית עם עדר כבשים צימריות וחומות לבין ישיבה על שפת האגם ונשנוש גבינת גאודה נתקלנו בבית ירוק עם רעפים אדומים וחלונות לבנים. הבטנו ימינה, שמאלה ולצדדים ולא איתרנו לא את ג'ירפה ולא את אריה, לצערנו זה כניראה לא הבית של מיץ פטל..

אבל משהו בגדר הירקרקה סיקרנה אותנו מכדי לוותר על הצצה והחלטנו, כמיטב המסורת הישראלית הרואה בגדר, שער וכיוצא באלו המלצה בלבד, להיכנס אל החצר האחורית, זו שכולם עוקפים בדרך אל טחנות הרוח. ובכן, את מיץ פטל לא פגשנו אבל לאושרנו הרב גילינו חנות עתיקות קטנה, דחוסה ומלאת קסם…

ורק בשבילה היה שווה לטוס עד הולנד במטוס פרופלור רעוע ועמוס ילדים צווחניים.

כבר בחצר נרשמה התאהבות:

וכשנכנסים פנימה, שולחנות מלאים, קירות עמוסי מדפים וויטרינות עץ מרשימות ובתוכם אוצרות של ממש: בובות עתיקות, מנורות, כלי פורצלן, קריסטל ואמאייל פזורים בין הרהיטים, על הרצפה, המדרגות ובכל פינה.

אור שמש רך חודר ומאיר מבעד לחלונות הגדולים ובאוויר הריח המיוחד הזה שכל מכור לפשפשים מזהה אותו, תמהיל של טחב, עץ, ונגיעות עש. נפלא

את החנות מנהלים זוג קשישים שחצה זה מכבר את שנתו התשעים. הגברת, הולנדית מרשימה שניכר בה שהייתה בצעירותה מסובבת את ראשי הגברים ככנפי טחנת רוח, מנהלת איתנו בעיניים כחולות וצלולות משא ומתן קשוח. בחיוך בוהק ומלא שיניים (המקוריות שלה, בחיי..) עמדה איתנה מול מתקפה ישראלית נועזת להפחתת כמות היורואים שיוותרו בידה.

אז אמרנו סכום, נופפנו בידיים ועשינו פרצופים של "אין מצב", יצאנו מהחנות בהפגנתיות וחזרנו כמובן עד שלבסוף בידיים עמוסות טבעות עטפה הגברת באדישות את הפריטים עליהם הגענו להסכמה. זאת אומרת היא נתנה מחיר, את אותו מחיר מההתחלה ואנחנו הסכמנו לשלם לה כמו גדולים.

כן, אין ספק, היה שווה.

***

בפעם הבאה, הבטחה:  שוק מציאות, מגהץ ברזל מהמאה ה-18, פרות הולנדיות ובקיצור הרפתקאות "אמיליה" בארץ האופניים פרק ב'.

***




מודעות פרסומת

Read Full Post »

רק תמונה אחת.

שתי נשים, מבוגרות

ערביה אחת, יהודיה אחת,

על כוס קפה של ערב

במדרכה ליד הבית

בוואדי שבחיפה.


Read Full Post »