Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for ספטמבר, 2011

התנצלות:

מזה שבועיים ימים לא עלה פוסט לאוויר הבלוג.

מאז שובי מארץ השפלה הגדולה לא נמצא לי רגע  דל. הסיבות מופרכות ותירוצים מיני תירוצים שיומצאו כאן, כמו שאומרים במחוזותינו "לא יחזיקו מים" (במבטא אבשלום קורי). לכן לא אכחד ולא אשקר והרי אנחנו עומדים בסיפה של שנה חדשה ולפני בית הדין של מעלה, אודה ואומר לא עשיתי די.

על כך ומעל במה זו, אני מתנצלת ומוסיפה מעומק ליבי בקשה נוספת ל"רשימת הבקשות וההחלטות" שלי לשנה הבאה עלינו לטובה:

12. תן לי את הבינה למצוא זמן,

ואת הכח ליצור בתוכו כיסי פנאי עמוקים לכל מה שחשוב באמת.

***

החלטות:

כמה גרגירים יש ברימון? המגזימים יורים מיד ובפרצוץ ידעני: "613",  אהה.. כאילו הם ישבו, פרקו רימון לגורמי גורמים וישבו לספור וגם אם כן, מישהו באמת חושב שבכל הרימונים התלויים על כל העצים יש בדיוק את אותו מספר הגרגרים?!

העניין נשמע לי מופרך במיוחד ובכל זאת במסגרת "רשימת הבקשות וההחלטות" לשנה החדשה אני מוסיפה באומץ שתי החלטות נוספת:

6. לקבל באהבה עובדות מפוקפקות ונחרצות של האנשים האהובים עלי, לחייך בשמחה ולצאת מנקודת הנחה שאולי, ולו לרגע אחד קטן,  זה מעניק להם תחושת חשיבות מרגשת.

7. להשתדל לא לפזר עובדות נחרצות כמו כמה גרגירים יש ברימון. לפחות לא עד שספרתי אחד.

***

הבטחות:

"היום אני אבשל"

"מחר אכין את הקינוח ההורס שכולם אהבו"

"לשבת אבשל את המתכון המעולה שגזרתי מהעיתון"

אהההה…

זה לא ממש קורה. ספרי הבישול נערמים, גזרי הנייר נצברים להם ונדחפים בין דפי ספרים ובמגירות נידחות ו..זהו. בישולים אין, או לפחות לא כמו שהייתי רוצה. אז, הנה הצצה להחלטה נוספת וחשובה:

15. לטגן. לאפות. להחמיץ ולסחוט. לפרוס ולקצוץ. להקדיח ולהרתיח.

***

ורק כי הייתם טובים ובתקווה שתמחלו על ההיעלמות הקודמת, קבלו מתכון לסלט קטן אבל הורס:

סלט רימונים קטן

1. מה צריך:

613 גרגרי רימון (סתאםםם), 3-4 כפות של גרגרים אדומים

חצי חסה ערבית טרייה ורעננה – קרועה ביד לחתיכות גסות

חצי תפוח עץ חמצמץ – חתוך לגפרורים דקים

2 כפות של אגוזי פקאן מסוכר – שבור גס

בערך כף בצל סגול – קצוץ קצוץ

*

2. מערבבים את כל החברים הנ"ל יחד בקערה גדולה.

*

3. בקערה קטנה נפרדת או במיכל כלשהו שניתן לשקשק משכשכים יחד:

2 כפות דבש/סילאן

חצי כפית בלסמי איכותי

חצי כפית מלח

קמצוץ קינמון

כף לימון

(לשיקולכם בלבד, הגירסא הזו ממותקת מאד, שנו מינונים בהתאם לטעמכם)

*

4. לשפוך על החברים בקערה הגדולה, לתת ערבובון ימינה, שמאלה,

     תאמינו לי, יוצא לא רע בכלל.

***

לסיום סיומת, מזמינה את כולכם לשתף בהחלטות ובקשות לשנה הבאה ואם יהיו מספיק אפרסם פוסט שכולו רשימה ארוכה ובה "אוסף החלטות ובקשות לשנה"ל תשע"ג" הפורצת אל חיינו, ביתנו וליבותינו.

שנה טובה

Read Full Post »

אמסטרדם  ב-10 מילים ו-10 תמונות

פוסט אחרון בסדרת "אמיליה בארץ השטוחה, הולנד"

***

ארמון

 paleis

*

צבעים

kleuren

*

גבינה

Kaas

*

חלון

Venster

*

עץ

Boom

*

טרמפ

rijden

*

ציפור

Vogel

*

הפתעה

Verassing

*

רחוב

Straat

*

מים

Water

Read Full Post »

הרפתקאות אמיליה בהולנד – פרק ב'

***

כל מי שמכיר יודע ששווקים הם הלחם והחמאה של אמיליה. הקסם שבשיטוט, האושר שבמציאה, צחצוח החרבות והנאת המיקוח שבמשא ומתן. כל אלו מתמזגים לתמהיל שאין הנאה בלעדיו. לכן טרם הנחיתה בארץ השפלה הגדולה בוצע תחקיר מקיף ומיפוי השווקים השווים ביותר באמסטרדם רבתי.

האחד מהם, שלגביו ישנה מחלוקת (האם הוא שוק מפואר, שוק ממוסחר או שוק מיותר) הוא שוק הפשפשים Waterlooplein שבמרכז אמסטרדם. זה השוק הוותיק והידוע ביותר באמסטרדם שהוקם בשנת 1893 על ידי סוחרים יהודים (כ-מ-ו-ב-ן) והפך, איך לא, לשוק פופולרי מאד עד לבואם של הנאצים ימ"ש.

רוב המחלוקת בפמלייתנו לפחות נסובה סביב התמסחרותו של השוק והפיכתו למעין שילוב בין שוק פשפשים אותנטי הפועל כאמור למעלה מ-100 שנים, לבין שוק רמלה-לוד בגרסה ההולנדית (כובעי צמר באוגוסט, פרטי לבוש שאין ולא תהיה להם לעולם נגיעה לאופנה ודוכני ציוד צבאי קומפלט.. מדים, קסדות, חגורות עור ונעלי צבא מכל העולם, אלוהים יודע למה.. ועוד..).

כמובן שאמיליה והפמליה מעדיפים לשוטט בשווקים אותנטיים בהם סוחרים חסרי שן או שתיים מציעים ממיטב חפציהם של נפטרים עליהם הבטון והשלום או ממיטב הזבל המקומי כמובן, אבל לא תמיד אפשר לקבל מה שרוצים, ואם יש שוק בסביבה, ועוד כזה עם רזומה וטוויסט יהודי, מי אנחנו שנפנה לו עורף. אז נסענו ובסיכומו של דבר אפשר להודות שמציאות יש ויש בשוק ווטרלופליין. בדוכנים האורגינליים, הוותיקים והפשפשיים באמת אפשר וגם כדאי לחטט, ואפילו למצוא ובזול.

בקבוקוני אלכוהול קטנטנים, לאספנים או למכורים המסתפקים במועט

אוסף קופסאות הפח של לידיה, גרמניה שחיה בהולנד ואוספת קופסאות מכל העולם והן יפות, יפות יפות

פרטי ברונזה, כסף ואפילו זהב בדוכן מיוחד במינו, עמוס פסלונים, מחזיקי מפתחות, נוקשי- דלת (זה עם הראש של האריה והידית..) וכל מיני דברים מיותרים-נפלאים שכאלה.

מסקנות:

1. שוק ווטרלופליין הוא שוק נפלא, שדורש מבט מפוכח על החיים בכלל ועל שווקים בפרט והבנה ששילוב בין ישן וחדש הוא לא תמיד נוראי, גם למי שפגיעה במסורת ונוסטלגיה היא בלתי נסלחת לטעמו.

2. השוק לא גדול לכן כדאי להקיף אותו הקפת הום ראן ורק אחר כך להתחיל במשא ומתן ורכישות מכיוון שהפערים בין המחירים עשויים להתגלות כמשמעותיים בין דוכן למשנהו, זכרו הוזהרתם, כוויתנו עדיין בוערת.

3. כאשר אתם מסתובבים בשוק הזה או בכל שוק אחר מומלץ להזכיר לעצמכם מדי פעם שאתם במרחק כמה אלפי קילומטרים מהבית. ארץ ישראל רחוקה ולא, אי אפשר ללכת אליה ברגל, דרוש מטוס, שדה תעופה ושאר מלפפונים לכן אולי לא כל כך כדאי לקנות פריטים שעולים על חמישה ק"ג או על 50 ס"מ, כמו דוד אמאייל או עגלת תינוק ישנה משנות ה-30. מניסיון, צוות הצ'ק אין אינו רואה את רכישותיכם התמוהות בעין יפה.

***

אחרי השיטוט בשוק ווטרלופליין התגנב לו רעב קטן לנישנושים. הפמליה התכנסה ותוך דקות נפלה ההחלטה לחפש אוכל מקומי טוב. נדחקנו אל ה TRAM, החשמלית האמסטרדמית, ירדנו פה עלינו שם וכשעה לאחר מכן החלטנו להודות שהמושג אוכל טוב והולנד אינו עולה בקנה אחד. אין מנוס, יש לפנות אל אמא טבע ולבקש ממנה להרעיף עלינו מחסדיה – אי לכך פנינו אל מרקט נחמד שמצאנו באחת משכונות המגורים הלא מתויירות. שם במרקט הקטן גילינו פירות חביבים וגם קיר עמוס גבינות. מה יכול להיות טוב מזה ? (סטייק גדול נוטף ומבעבע אבל לא נהיה קטנוניים).

מה זה? מישהו יודע? ולא אלו לא גורי קיפודים.

תפוחים אחד אחד מבהיקים מניקיון, מונחים על מצע ניילון פצפץ..

פירות יער חמצמצים וחמודים שהתגלו כקינוח נפלא

מדף עיגולי הגבינות הנפלאות המצופות שעווה צהבהבה, שמרגש להסיר. וכשהניחוח החזק והמסריח מתפשט מתמלא הפה ברוק שמח. אפשר לקנות במשקל או לסחוב עיגול שלם, למיטיבי לכת בלבד.

ועוד קצת פירות יפים ומשונים…

***

זהו בנתיים עד הפרק הבא של מסעות אמיליה בארץ הפרות היושבות, להתראות.

Read Full Post »