Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for מרץ, 2012

שמעתי פעם איש טוען כי חתולים חכמים מכלבים, בעיקר מפני שלעולם לא הצליחו לשכנע שמונה חתולים לגרור אחריהם מזחלת שלג. אני שחובבת כלבים ושלג כמעט באותה מידה טוענת שדווקא בשל היותם חכמים כל כך מבינים הכלבים את חדוות ההתרוצצות בשלג ומוכנים להירתם לשם כך גם למזחלת כבדה.

*

לכבוד אהבת השלג ולכבוד צביקה שבא לביקור מאמריקה נסענו לחפש שלג. היינו שלושה, שתי בנות דוד ובן דוד אחד. באוטו שכור וזריז שהרשנו לעצמנו ללכלך בבוץ, בעטיפות של בזוקה וברכילות משפחתית. נסענו שעות ודיברנו על הכל, על אהבה ומשפחה, על זיכרונות ילדות וגם על סבתא שחולה.

אכלנו, צילמנו, טיילנו, שתינו, נזכרנו, התווכחנו, צחקנו ושכחנו.

הנה התמונות

וההגיגים.

*

מי ששואל את עצמו מהו המקום המופלא והלבנבן הזה ישמח בוודאי לשמוע שמדובר בחלקת אלוהים פרטית הממוקמת בנקודה צפונית ויפה מאד של ארץ ישראל. אי שם בקצה רמת הגולן שוכנים להם בשלווה מופלאה כפרים וישובים שזוכים מדי כמה חורפים לעטות שמלת חג לבנה.

כשהגענו אל התצפית היפה הזו השמש עמדה בראש השמיים והאופק צייר את הבתים והכרמים בצבעים זוהרים שגרמו לסחרחורת קלה. המחשבות הצפוניות והקרות שממלאות את הראש ברגעים האלו אינן דומות למחשבות החיפאיות או הירושלמיות הרגילות שמתרוצצות בראשי כך שמצאתי את עצמי מתחדשת בסט מחשבות לבן ונקי.

מחשבה אחת למשל ניסתה לפצח איך זה שאנחנו מרגישים מבוגרים מדי לנסוע אל אתר החרמון ולהשתולל יחד עם המעילים הצבעוניים והתזזיתיים המכונים ילדים, אבל עדיין מרגישים פרפרים של עונג כשעוצרים רגע ביער אודם הקסום, יורדים מהרכב אל השלג שבין העצים, מתחילים במלחמת כדורים אכזרית ואז רגע לפני שחוזרים אל האוטו מרשים לעצמנו להודות בקול רם כמה טוב להרגיש שוב עטופים וצבעוניים כמו ילדים.

*

*

למתבונן מרחוק נראית מג'דל שאמס כעיירת סקי צרפתית. גגות רעפים אדומים והמון המון לבן שנפרש בחגיגיות על ההר עד למרגלות הבתים ממש. כשמתקרבים אל היישוב וחוצים אותו מרגישים מיד שמדובר בכפר דרוזי, עם כל האלמנטים הנלווים, השלטים המצועצעים והתשתיות המפוקפקות. הנקודה היפה בישראל מוזנחת ועצובה, רטובה ועמוסה בשלג מלוכלך שאיש לא פילס על מדרכות צדדיות, כמו שיכול לקרות רק בישראל.

המשכנו להתבלבל בין הככרות שבישוב וניהלנו שיחה מדכדכת משהו על מה היה יכול להיות אילו. אילו הושקעו המשאבים הנכונים במקומות הנכונים, מה היה קורה אילו לאנשי מג'דל שאמס הייתה אמירה ודעה נחרצת ומחושלת כמו של אנשי נווה אטי"ב למשל שישובם אינו נופל מכל עיירת נופש או סקי באירופה. ישוב יפה ומצוחצח המחזיק באתר רווחי וגדול וכולו מוקפד עד אחרון שלטי העץ המורה מה הדרך הקצרה ביותר לצימר המפנק + ג'קוזי של משפחת גולדברג.

*

בנתיים ירדנו מההר ונסענו לבקר את אמיתי. יער האיילים שלו (ובו מבחר מרשים של מפריסי פרסה ושוסעי שסע כגון החבר שבתמונה) נמצא במרחק של כמה דקות נסיעה והבטחנו לצביקה מאמריקה שניקח אותו לראות במבי. היינו שלושה וכל אחד מאיתנו השאיר את אהובו בבית. ג'וני קאש שהתנגן באייפון יחד עם היער המכוסה שלג ובמבי הקטן גרמו לכולנו לדמוע קלות.

שלג גורם לגעגועים, זו אחת המסקנות אליה הגענו בטיול, וגם לאפצ'י.

*

בלילה חזרנו אל הבית בחיפה. מבט אחד על הכלבות המשוגעות שבחצר הבהיר לנו שבמקרה של סופת שלגים בחיפה לא כדאי לבנות עליהם. לעומת זאת אני חייבת להוסיף כאן כי החתולה שמתארחת מדי פעם בחלון המטבח שלי תעשה הכל תמורת פיסת נקניק מטוגנת או קציצת בשר מהסיר של שבת, באחריות, כולל גרירת מזחלת שלג.

מודעות פרסומת

Read Full Post »