Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for אוגוסט, 2012

אמנם חלפו להם כמעט שלושה חודשים אך עדיין לא פג בי קסמה של הונגריה ולמען האמת מדי פעם כשאני חוצה בדרכי את המאפייה השכונתית מתעתעים בי הריחות ומעלים באפי את ניחוח הקיורטוש המתגלגל לו בנחת על מוט העץ המעשן. ובכן, בכדי שלא אפול רק להתפייטויות משמינות על דברי מאפה הונגרים אבחר להתמקד בפוסט הנוכחי (בדיוק כמו בהבטחה ההיא מהפוסט הקודם) גם ובעיקר בפשפשים הונגרים.

אז, לאחר טיסה נחמדה למדי וסנדוויץ' דוחה שהנפיקה לנו חברת אל על, חברת התעופה הרשמית של ישראל (בחתונות ילדיכם סנדוויצי'ם כאלו!!) נחתנו בעיר בירתה של ממלכת הונגריה, היא בודפשט. את פנינו קיבלו עננים אפורים שהפכו את העיר כולה לקודרת משהו.

שלפנו מעילים, צעיפים ואביזרים נלווים ושמנו פעמינו אל המלון. סיבוב פתיחה רשמי – הטיול הראשון בעיר החדשה נרשם כהצלחה. אכלנו בארבע נקדות שונות, ירדנו לוואצי אוצה ( vaci utca ) ה-רחוב של בודפשט, סיירנו, טעמנו, גיששנו הבנו את העסק פחות או יותר וחזרנו למלון לנוח בקטנה, לא לפני שהצטיידנו בקיורטוש כמובן, כמובן.

אגוזים, קינמון, סוכר מתפצפץ… מריחים?

חזרה אל מסע הפשפשים.

ובכן, עוד בטרם יצאתי את הארץ ערכתי סקר מקיף הכולל שיחה עם הונגרים ישנים וחדשים ועם אנשי פשפשים מקצועיים בנוגע לירידים, שווקים וחנויות המתמחות באוצרות אמת  (מהסוג המכונה על פי רוב "חפצים מיותרים", "דברים שאף אחד לא רוצה" או בפיהם של קיצונים "זבל" רחמנא לצלן – פושעי אמת).

אנשי הפשפשים אין מה לומר, לב טוב יש להם והם ציידו אותי בשמות הונגרים סבוכים של חנויות קטנות בלב סמטאות נשכחות ושווקים גדולים אי שם בפרברי הכרך הבודפשטי. מפות נפרשו, רחובות סומנו, כתובות נרשמו ותוייגו וקדימה לדרך.

בתוך יומיים בערך נפלו האסימונים, הונגריה בכלל ובודפשט בפרט הן זירה בינלאומית של פשפשים. חנויות יד שנייה, גלריות לענתיקות ופרטי אספנות מצויים כאן בשפע. ההונגרים כך מסתבר הם חובבי ג'אנק אמיתיים, בחנויות בהם נכנסנו להציץ ביקרו לא רק תיירים אלא מקומיים רבים, התמקחו, מכרו וקנו סחורה.

בין המציאות השונות בחנויות הבחנו בפריטים יקרי ערך במיוחד כמו בובות פורצלן ישנות וכלים נדירים ובאותה העת גם בפריטים הזויים לגמרי ,כמו עצמות למיניהם (בתקווה שלא היו פעם משהו עם שם ושם משפחה נניח), ציוד מלחמה הכרחי כמו קסדות, מדים ושאר אלמנטים שזורקים אותנו היישר אל הזוועות ההם, וגם פריטים מלבבים ונחמדים כמו תיקי בד מסוגננים, בגדי יד שנייה שהיו כאן כשהביטלס הוציאו את תקליט הוניל הראשון ועוד מיליון קצ'קס.

קולטים את נשר הצורר הנאצי על גב הכוס ואת חבריו על קופסאות הגפרורים? ככה בהונגריה, אנטישמיות שקטה, על כוסות קפה בחנויות נחמדות.

ממשיכים.

ביום השלישי לביקורנו החלטנו לפקוד את מקדש הפשפשים הידוע בשמו אצ'רי מרקט (את הא' הוגים כמו אגוז והיתר במלרע) – שוק הפשפשים של הפרבר אצ'רי השוכן ברובע, ניחשתם נכון, אצ'רי של בודפשט. השוק הגדול והיפה ממוקם אי שם ובכדי למצוא אותו היה דרוש הסבר מורכב של האישה הנחמדה מהאינפורמיישן וגם כמה הכוונות וחידודים של פקיד הקבלה במלון. אם אתם רוצים להקשיב לבעלי ניסיון (למודי קרבות) בחרו במונית, בעיקר אם אתם שני אנשים ויותר. נהג מונית ישמח לקבל 100 יורו תמורת הסעתכם ספיישל אל השוק וחזרה ממנו (מרחק 45 ד' נסיעה לפחות ממרכז בודפשט).

אז נכון שזה הופך את הקניות בשוק הפשפשים ליקרות במיוחד אבל היי העיקר החוויה. מחפשי אתגר המבקשים לעשות את הדרך בתחבורה הציבורית ההונגרית מוזמנים לכתוב אלי מייל ואני אשלח להם הסבר מפורט ומקיף הכולל את שלושת הרכבות והאוטובוס הנדרשים. חשוב לי להבהיר כי שוק אצ'רי  הוא שוק מקסים ומרשים וחובבי פשפשים אמיתיים לא יוותרו עליו תמורת שום סכום ושום נסיעת אתגר, אל תגידו שלא הזהרתי.

הגענו, חצינו את הגשר הגדול מעל לכביש האוטוסטרדה ונכנסו אל שערי השוק. מדובר במתחם רחב ידיים שבמרכזו דוכנים רבים וסביבן חנויות קטנות, כולם כאחד מוכרים כל חפץ משומש שאתם יכולים להעלות על דעתכם לרבות רהיטים מדהימים מעץ בעיקר. תמונות, כלי מטבח, תכשיטים, כריסטלים, פורצלנים, בגדים ובדים, כלי אמאייל (שהשאירו אותי עם חור בכיס ורנן בלב), מכונות תפירה ישנות, מכונות כתיבה ישנות, פסלים וחפצי אומנות ומה, מה לא.

פטיפונים אורגינאליים!!! כל כך יפים וכל כך כבדים.. *

המחירים: נוחים מאד עד יקרים.

המציאות: כלי אמאייל יפים פחד, תכשיטים מיוחדים וזולים,

                  מטפחות קשמיר, רדיו ישן במחיר מגוחך להפליא (60 ש"ח).

הסוחרים:  ממולחים עד מפולפלים אך חייכנים למדי.

האלמנט:   הסוחרת החביבה שהשארנו על ידה את רכישותנו ניסתה להחליף את כדי האמאייל שלי

                 לכדים פגומים, נתפסה וחטפה על הראש יזראלי סטייל.

הנקודה היהודית: אצבעות לקריאה בתורה, כתרי תורה ורעשני פורים כולם עשויי כסף טהור

                  ונמכרים באלפי יורואים מרשרשים. יפה וגם קצת מרגש.

ההפתעה: בסמטה יפה בלב השוק נמכרת תמורת שמונים יורו תמונתו של היטלר ימ"ש מצויירת ביד אמן

                 על קנבס בגודל מטר וחצי על מטר. וויתרנו על הקנייה, אין מקום במזוודה.

ההחמצה: מטחנת קפה הורסת, מאזניים קטנים ויפים. מודלים של אבירים מכסף. נכון ילדים, 

גם גיבורים נופלים…

ובכן ובכן, שוק אצ'רי התגלה כהברקה אמיתית וחוויה רצינית. שלושה דברים חשוב לי להזכיר כאן למען הדורות הבאים של הפשפשים הנודדים אל השוק היפה הזה, הראשון, גם מי שלא חובב את הז'אנר יימצא מה לעשות ולקנות כאן ולכן אפשר וכדאי לבוא עם הילדים, עם סבתא או עם החבר'ה. חשוב לפקוד את השוק דווקא בימים שבת או ראשון, יתר השבוע חלש יחסית ואתם עתידים להיעצב ולהתאכזב. השלישי – אסור לעשן בשוק, כן אדוני, גם בשטחים הפתוחים, למה? אין מושג, ההונגרים מעשנים בכל מקום – בשוק הפשפשים הגדול שלהם לא. או כמו שאומרת אמא שלי, לשאלה למה יש רק תשובה אחת? כובע.

אומנות רחוב בודפשטית או אם תרצו, כך מרגישים כשעוזבים את שוק אצ'רי.

הלאה אל המרחק, הקצפת שם מחכה

בלב עולץ חזרנו אל המלון, פרקנו את הרכישות ויצאנו חזרה לרחובות העיר והפעם אל מקדשי הקצפת. גם כאן נרשמו לא מעט תובנות. מכיוון שבודפשט טובעת במתוקים לא אתאר כאן את כל ניסיונתי וטעימותיי לבחור במקור המתוק המועדף עלי אך בהחלט אסכם כמה נקודות מכריעות. הכלל הראשון אומר "ככל שהקצפת גדולה ומרשימה יותר כך העוגה ספוגית וטעימה פחות" מדוע זה קורה לא ברור, אולי בגלל הטעם ההונגרי שאינו מתוק כשלנו. הכלל השני – קיורטוש ומאפים אחרים אוכלים ישר ומיד, כל המתנה גורעת מטעמו של הבצק והופכת אותו צמיגי משהו.

הגדילו את התמונה בלחיצה עליה והציצו על המחיר, מדובר בשקלים בודדים בלבד עבור קינוחים מגן עדן למתוקים!*

רגע של כסף – המתוקים בהונגריה זולים מאד. פרוסת עוגה לא תעלה למעלה מעשרה שקלים, גם בלובי של המלון. מאפים וכדומה – טיפה יותר יקר. סנדוויצ'ים וכאלה כמו בארץ. היכנסו לשוק המקורה שבתחנת הרכבת הישנה ונסו עוגות בטעמים שונים, לא רק שזול שם גם טעים בהחלט והאווירה נהדרת.

*

ועכשו נדבר על מישהו חשוב מאד בשם לנגוש. לנגוש תתפלאו לשמוע אינו סופר או מלחין הונגרי מפורסם הוא גם לא זכה בפרס נובל למתמטיקה אך מבחינתי מגיע לו כתר של כבוד ומדלית זהב, מדוע אתם שואלים, כי הוא טעים, כל כך טעים שחייב לשבת בשביל לאכול אותו, אחרת אתם עשויים להיתקף בסחרחורת עונג וליפול היישר אל הדנובה. הלנגוש,

(שהוא בעיקרון ספינג', מי שלא יודע מה זה ספינג' לוקה בבעיות גדולות מדי עבור ידי הקצרות מלהושיע) עשוי בצק רק ונימוך מטוגן בצורת פיתה שטוחה וכשהוא מקפצץ החוצה מהשמן בוזקים עליו גבינה צהובה שמכירה את העבודה ונמסה מיד וממעל כל הכולסטרול הזה כף שמנת חמוצה לאיזון או ההפך. מי שלא נזל לו עכשיו ריר שיהיה גבר וירים יד! את הלנגוש קצת קשה לאתר, נסו בכל מקום, גם בבתי קפה עד שתתיקלו בו וכשזה יקרה הרימו עיניים למעלה ואמרו תודה.

תמונה שבזזתי מהאינטרנט כי כשאוכלים לנגוש לא מספיקים לצלם…

*

שאלת אלף הפורנט

אז מה קונים באלף פורנט שאלנו ולכן נענה. המטבע המקומי, הפורנט, משחק תפקיד משמעותי אצל החבר'ה ההנוגרים והם לוקחים אותו ברצינות. לא פעם נתקלנו בסירוב עיקש לקבל יורואים מה שאילץ אותנו להבין את ערכו של המטבע ולדעת כיצד להמיר אותו. עכשיו יש אנשים שהסיפור הזה של מספרים בא להם בקלות, אני לעומת זאת עושה קריירה בפשפשים, כניראה לא סתם.

ועכשיו אתם: אם אלף פורנט = 17 ש"ח כמה פורנטים יש במאה שקל?

חמש פשפשים תוצרת בית יישלחו לכל פותר נכונה.

*

נוסעים הביתה, סיכום ורשמים כלליים:

בודפשט עיר יפה (אבל לא כמו פריז)

מיוחדת (אבל לא כמו ברצלונה)

מסתורית (אבל לא כמו דוברובניק)

מפתה (אבל לא כמו פירנצה)

אז נכון שזה לא כל כך פייר להגדיר ככה את העיר הגדולה של הונגריה, לקשט אותה במלא "אבלים" ולא להחמיא לה עד הסוף, אבל חבר'ה זה הבלוג שלי והחוויה שלי ולכן זה מה יש.. (לא להיעלב).  אולי זו הנקודה לציין שלאחר שבועיים שלמים בבודפשט התחושות הטובות התעצמו ו"האבלים" דהו. בודפשט היא אכן יפה ומיוחדת מסתורית ומפתה העניין הוא שצריך לתת זמן יקר לטובת תהליך הגילוי, זמן שתייר ממוצע שמגיע לארבעה או חמישה ימים לעיר אירופאית אינו מצליח בדרך כלל לנתב בהצלחה גדולה.

באופן כללי אני אחזור גם אחזור לבקר בארץ הגולש ולו עבור השווקים הנהדרים והחנויות הנפלאות וגם בכדי לשוטט שוב במקום מוכר וידוע, נוח לטיולים ומלא מים.

רכב ענתיקה להשכרה, לזוגות רומנטיים או לחברים שרוצים להסתובב בעיר המלכותית והישנה הזו כאילו המאה הקודמת חזרה לביקור.

רגע לפני שניפרד אחלוק אתכם שמועה, בפארק הסמוך לאנדרטת החייל האלמוני, עמוק עמוק בתוך החורש מסתתר לו שוק פשפשים מחתרתי נוסף הפועל לאורך כל השבוע. אומרים שיש בו מציאות והמחירים זולים, שהתיירים חובבי הפשפש שגילו אותו חזרו ועל פניהם חיוך של אושר. אם אתם פוקדים את בודפשט אנא בדקו את השמועה וחזרו אלינו עם תשובות, אולי הפשפש הבא נמצא ממש מעבר לפינה אי שם ביער לצד החייל היפה ונטול השם.

***

מי שטרח לקרוא את הפוסט הקודם (שיים און יו מי שלא) מוזמן לצפות בסרט הקצר (8 ד' בלבד) שיצרו חברי "ממזרח שמש" הנפלאים ובראשם אפרת ומירית היקרות על המשלחת המרגשת של שלושת קבוצות הצעירים ההונגרים, הישראלים והניו יורקים היהודים. תיהנו!

http://www.youtube.com/watch?v=-A6-ccR7ekk

*תודה למורן על התמונות בפוסט, וכמו שאומרים אצלנו "זה לכל החיים שרון".

מודעות פרסומת

Read Full Post »