Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for the ‘מנשנשים’ Category

"חסר קצת פלפל, חסר קצת פלפל
חסר קצת פלפל שירתיח ויסעיר

חסר קצת פלפל, חסר קצת פלפל
והשכונה שלי היא הפלפל של העיר"

(אהוד מנור, נשבעת לכם)

*

פלפל ירוק או כמו שאנחנו טועים לכנות אותו "גמבה" מחכה לכם ממש עכשיו בירקניה הסמוכה למקום מגוריכם. נכון שהצבע הירוק-חיוור הזה חסר את הסקס אפיל של הפלפל האדום הלוהט ואין ספק שהוא רחוק מבן דודו הפלפל הארוך והחריף השורף כל חך ובכל זאת, הפלפל הירוק הזה פשוט מבקש שלא נשליך אותו הצידה וכמו כל קנקן מבקש שתסתכלו גם בתוכו.

אם אכן תקדישו לו מבט תגלו חלל פלפלי ירקרק, ריק ומזמין למילוי. אם כך לא ננום ולא נישן. מדובר במתכון שעובר במשפחה מדורי דורות ולפיכך נתכנסנו כאן היום צוות מוגבר, בבית המשפחה שעל ההר הפונה הימה. הצוות במקום: מנהלת המטבח המרכזי הרי היא אמא ולצידה הצ'יפ, מקבלת ההחלטות, הכמויות והמידות המדוייקות, ממה. (אני כאן על תקן הוגה, צלמת ובגדול מציעה הצעות ומעירה הערות שאיש עד כה אינו שת ליבו אליהם). עכשיו, המתכון מאד לא מורכב אך מומלץ להקדיש לו קריאה ראשונה ושנייה לחידוד.

שלב א':

במעבד מזון או בסכין קוצצים היטב לקערה גדולה מאד:

5   ענפי כרפס

6   גזרים

1/2 כרוב לבן  גדול

4 שיני שום (יותר או פחות, תלוי בכם).

שלב ב':

לכל הקצוץ קצוץ הזה מוסיפים כף גדושה של סחוג, כזה של החנות או של המהדרין תוצרת בית. שימו לב לעוצמת האש של הסחוג שבידכם ווסתו אותה על פי מידת החריפות הרצויה.

מוסיפים גם חצי כוס חומץ + מעט מלח + כפית פפריקה מתוקה או חריפה לפי הטעם

מערבבים הכל היטב!

שלב ג':

את הפלפלים השטופים והמיובשים במגבת או נייר סופג העבירו אל הגרדום וקטמו את ראשם, כמעט, כמעט עד הסוף כדי לא לאבד את "המכסה", אם הוא בכל זאת נחתך שמרו אותו בצד.

על הדרך רוקנו בעדינות גם את הגרעינים והבפנוכו הספוגי לבנבן.

שלב ד':

עכשיו מגיע החלק האומנותי באמת, מלאו כל פלפל היטב, דחסו בעזרת כפית את המילוי עד ראש הפלפל והניחו בצד. אל תשכחו לסגור את הפלפל הממולא עם "המכסה" שלו.

שלב ה':

 זה השלב בו אתם עתידים לרגוז מעט. הסוגייה שעולה כאן מוכרת לילדי שנות השמונים כאנקדוטה מבית עלילותיו של מר קיפי בן קיפוד המתגורר ברחוב סומסום. באחד הימים חושק קיפי בסוכרייה מהצנצנת הגדולה של גבי אך כאשר הוא מכניס את היד פנימה ואוחז בסוכרייה היד שלו מתגלה כגדולה מדי. כאן נחשף הפרדוקס המורכב ביותר בתולדות ערוץ 1. אם ישחרר קיפי את הסוכרייה יוכל להוציא את היד התקועה, אך יישאר ללא סוכרייה, אם לא יעזוב את המתוקה הקטנה, תשאר ידו תקועה בתוך צנצנת הזכוכית לנצח. עזרו ילדים לקיפי להגיע אל הפתרון.

ובחזרה אלינו – במידה ופתח הצנצנת שלכם אינו רחב מספיק תגלו גם אתם כמו קיפי שיש קושי מסויים להכניס פנימה יד שמחזיקה פלפל ממולא כל שכן להוציאה החוצה לאחר הכנסת הפלפל. אז על מנת שלא להרגיז אתכם באמצע הכנת הפלפלים המוחמצים אני אסגיר בפניכם את הסוד שלי – מלקחיים של על-האש. אוחזים בפלפל ומחליקים אותו פנימה בעדינות (גאוני!! תודה, תודה, אפשר לשבת).

תודו שהם חתיכים! (מימין למטה בתמונה – המלקחיים..)

שלב ו' (ואחרון):

אחרי שכל החבר'ה בתוך הצנצנת (גם אם הם לא מאד מסודרים זה בסדר, העיקר שיש להם "מכסה" על הראש), אנחנו עוברים בגאון לשלב האחרון והנחמד.

בכלי שניתן למזוג ממנו (כד פלסטיק, קערה גבוהה וכו')  נכין את הנוזל שימלא את הצנצנת.

והנוסחה היא:

כוס מים + כפית מלח שטוחה + כף חומץ = לשפוך לכלי

וכך חוזרים חלילה עד שממלאים את הקערה ומוזגים לצנצנת. מפסיקים כשנוזלים מכסים את הפלפלים ומשאירים שלושה סנטימטר רווח בין המכסה לנוזלים. מומלץ לטעום את הנוזל לפני שממלאים בצנצנת כדי לוודא שהוא לא מאד חמוץ ולא מאד מלוח, הרי בסופו של דבר הכל שאלה של טעם..

טיפ קטן אחרון – אם הפלפלים צפים בצנצנת (פלפלים נוטים הרי לברוח מצנצנות זכוכית) אפשר להכניס פנימה כוס חד פעמית מפלסטיק, לכוונן אותה על ידי כיווץ כך שתחזיק את הפלפלים בלחץ כלפי מטה. לא מסובך, האמינו לי, ראיתי במו עיני. עד כאן יש?

ואז… מחכים שלושה שבועות בסבלנות. לא מעט זמן, זה נכון אבל התוצאה כל כך מענגת שזה שווה את ההמתנה. חוץ מזה אם תכינו השבוע את הצנצנות יהיו לכם פלפלים מוחמצים בדיוק לחג החנוכה והאין זה נס בפני עצמו שהחלטתם למלא ולהחמיץ פלפלים באמצע החיים?

*

ועתה ניפרד. צוות המטבח ואני מאחלים לכם המון הצלחה ומחכים לדיווחים על הצלחות, רק על הצלחות. ובמילותיו של הקוסם האחד והיחיד, הגאון הבלתי מעורער, הקוסם מלכוש כמובן:

"אכלת פלפל, שתה מיץ"

http://www.youtube.com/watch?v=sYyggFs_NKU&feature=results_main&playnext=1&list=PL775E0D27A9222050

*

Read Full Post »

כשמחליטים לאפות אף פעם לא יודעים לאן זה עשוי להגיע ובאיזה טירוף מטנף מטבחים מדובר.

אם זה ייגמר בערימת עוגיות חמאה ולימון או בקאפקייקס בוורוד זוהר עם לבבות קטנים מסוכר…

במקרה הזה אתם יודעים את התשובה.

יום הולדת 15 שמח נונה.

Read Full Post »

התנצלות:

מזה שבועיים ימים לא עלה פוסט לאוויר הבלוג.

מאז שובי מארץ השפלה הגדולה לא נמצא לי רגע  דל. הסיבות מופרכות ותירוצים מיני תירוצים שיומצאו כאן, כמו שאומרים במחוזותינו "לא יחזיקו מים" (במבטא אבשלום קורי). לכן לא אכחד ולא אשקר והרי אנחנו עומדים בסיפה של שנה חדשה ולפני בית הדין של מעלה, אודה ואומר לא עשיתי די.

על כך ומעל במה זו, אני מתנצלת ומוסיפה מעומק ליבי בקשה נוספת ל"רשימת הבקשות וההחלטות" שלי לשנה הבאה עלינו לטובה:

12. תן לי את הבינה למצוא זמן,

ואת הכח ליצור בתוכו כיסי פנאי עמוקים לכל מה שחשוב באמת.

***

החלטות:

כמה גרגירים יש ברימון? המגזימים יורים מיד ובפרצוץ ידעני: "613",  אהה.. כאילו הם ישבו, פרקו רימון לגורמי גורמים וישבו לספור וגם אם כן, מישהו באמת חושב שבכל הרימונים התלויים על כל העצים יש בדיוק את אותו מספר הגרגרים?!

העניין נשמע לי מופרך במיוחד ובכל זאת במסגרת "רשימת הבקשות וההחלטות" לשנה החדשה אני מוסיפה באומץ שתי החלטות נוספת:

6. לקבל באהבה עובדות מפוקפקות ונחרצות של האנשים האהובים עלי, לחייך בשמחה ולצאת מנקודת הנחה שאולי, ולו לרגע אחד קטן,  זה מעניק להם תחושת חשיבות מרגשת.

7. להשתדל לא לפזר עובדות נחרצות כמו כמה גרגירים יש ברימון. לפחות לא עד שספרתי אחד.

***

הבטחות:

"היום אני אבשל"

"מחר אכין את הקינוח ההורס שכולם אהבו"

"לשבת אבשל את המתכון המעולה שגזרתי מהעיתון"

אהההה…

זה לא ממש קורה. ספרי הבישול נערמים, גזרי הנייר נצברים להם ונדחפים בין דפי ספרים ובמגירות נידחות ו..זהו. בישולים אין, או לפחות לא כמו שהייתי רוצה. אז, הנה הצצה להחלטה נוספת וחשובה:

15. לטגן. לאפות. להחמיץ ולסחוט. לפרוס ולקצוץ. להקדיח ולהרתיח.

***

ורק כי הייתם טובים ובתקווה שתמחלו על ההיעלמות הקודמת, קבלו מתכון לסלט קטן אבל הורס:

סלט רימונים קטן

1. מה צריך:

613 גרגרי רימון (סתאםםם), 3-4 כפות של גרגרים אדומים

חצי חסה ערבית טרייה ורעננה – קרועה ביד לחתיכות גסות

חצי תפוח עץ חמצמץ – חתוך לגפרורים דקים

2 כפות של אגוזי פקאן מסוכר – שבור גס

בערך כף בצל סגול – קצוץ קצוץ

*

2. מערבבים את כל החברים הנ"ל יחד בקערה גדולה.

*

3. בקערה קטנה נפרדת או במיכל כלשהו שניתן לשקשק משכשכים יחד:

2 כפות דבש/סילאן

חצי כפית בלסמי איכותי

חצי כפית מלח

קמצוץ קינמון

כף לימון

(לשיקולכם בלבד, הגירסא הזו ממותקת מאד, שנו מינונים בהתאם לטעמכם)

*

4. לשפוך על החברים בקערה הגדולה, לתת ערבובון ימינה, שמאלה,

     תאמינו לי, יוצא לא רע בכלל.

***

לסיום סיומת, מזמינה את כולכם לשתף בהחלטות ובקשות לשנה הבאה ואם יהיו מספיק אפרסם פוסט שכולו רשימה ארוכה ובה "אוסף החלטות ובקשות לשנה"ל תשע"ג" הפורצת אל חיינו, ביתנו וליבותינו.

שנה טובה

Read Full Post »

הרפתקאות אמיליה בהולנד – פרק ב'

***

כל מי שמכיר יודע ששווקים הם הלחם והחמאה של אמיליה. הקסם שבשיטוט, האושר שבמציאה, צחצוח החרבות והנאת המיקוח שבמשא ומתן. כל אלו מתמזגים לתמהיל שאין הנאה בלעדיו. לכן טרם הנחיתה בארץ השפלה הגדולה בוצע תחקיר מקיף ומיפוי השווקים השווים ביותר באמסטרדם רבתי.

האחד מהם, שלגביו ישנה מחלוקת (האם הוא שוק מפואר, שוק ממוסחר או שוק מיותר) הוא שוק הפשפשים Waterlooplein שבמרכז אמסטרדם. זה השוק הוותיק והידוע ביותר באמסטרדם שהוקם בשנת 1893 על ידי סוחרים יהודים (כ-מ-ו-ב-ן) והפך, איך לא, לשוק פופולרי מאד עד לבואם של הנאצים ימ"ש.

רוב המחלוקת בפמלייתנו לפחות נסובה סביב התמסחרותו של השוק והפיכתו למעין שילוב בין שוק פשפשים אותנטי הפועל כאמור למעלה מ-100 שנים, לבין שוק רמלה-לוד בגרסה ההולנדית (כובעי צמר באוגוסט, פרטי לבוש שאין ולא תהיה להם לעולם נגיעה לאופנה ודוכני ציוד צבאי קומפלט.. מדים, קסדות, חגורות עור ונעלי צבא מכל העולם, אלוהים יודע למה.. ועוד..).

כמובן שאמיליה והפמליה מעדיפים לשוטט בשווקים אותנטיים בהם סוחרים חסרי שן או שתיים מציעים ממיטב חפציהם של נפטרים עליהם הבטון והשלום או ממיטב הזבל המקומי כמובן, אבל לא תמיד אפשר לקבל מה שרוצים, ואם יש שוק בסביבה, ועוד כזה עם רזומה וטוויסט יהודי, מי אנחנו שנפנה לו עורף. אז נסענו ובסיכומו של דבר אפשר להודות שמציאות יש ויש בשוק ווטרלופליין. בדוכנים האורגינליים, הוותיקים והפשפשיים באמת אפשר וגם כדאי לחטט, ואפילו למצוא ובזול.

בקבוקוני אלכוהול קטנטנים, לאספנים או למכורים המסתפקים במועט

אוסף קופסאות הפח של לידיה, גרמניה שחיה בהולנד ואוספת קופסאות מכל העולם והן יפות, יפות יפות

פרטי ברונזה, כסף ואפילו זהב בדוכן מיוחד במינו, עמוס פסלונים, מחזיקי מפתחות, נוקשי- דלת (זה עם הראש של האריה והידית..) וכל מיני דברים מיותרים-נפלאים שכאלה.

מסקנות:

1. שוק ווטרלופליין הוא שוק נפלא, שדורש מבט מפוכח על החיים בכלל ועל שווקים בפרט והבנה ששילוב בין ישן וחדש הוא לא תמיד נוראי, גם למי שפגיעה במסורת ונוסטלגיה היא בלתי נסלחת לטעמו.

2. השוק לא גדול לכן כדאי להקיף אותו הקפת הום ראן ורק אחר כך להתחיל במשא ומתן ורכישות מכיוון שהפערים בין המחירים עשויים להתגלות כמשמעותיים בין דוכן למשנהו, זכרו הוזהרתם, כוויתנו עדיין בוערת.

3. כאשר אתם מסתובבים בשוק הזה או בכל שוק אחר מומלץ להזכיר לעצמכם מדי פעם שאתם במרחק כמה אלפי קילומטרים מהבית. ארץ ישראל רחוקה ולא, אי אפשר ללכת אליה ברגל, דרוש מטוס, שדה תעופה ושאר מלפפונים לכן אולי לא כל כך כדאי לקנות פריטים שעולים על חמישה ק"ג או על 50 ס"מ, כמו דוד אמאייל או עגלת תינוק ישנה משנות ה-30. מניסיון, צוות הצ'ק אין אינו רואה את רכישותיכם התמוהות בעין יפה.

***

אחרי השיטוט בשוק ווטרלופליין התגנב לו רעב קטן לנישנושים. הפמליה התכנסה ותוך דקות נפלה ההחלטה לחפש אוכל מקומי טוב. נדחקנו אל ה TRAM, החשמלית האמסטרדמית, ירדנו פה עלינו שם וכשעה לאחר מכן החלטנו להודות שהמושג אוכל טוב והולנד אינו עולה בקנה אחד. אין מנוס, יש לפנות אל אמא טבע ולבקש ממנה להרעיף עלינו מחסדיה – אי לכך פנינו אל מרקט נחמד שמצאנו באחת משכונות המגורים הלא מתויירות. שם במרקט הקטן גילינו פירות חביבים וגם קיר עמוס גבינות. מה יכול להיות טוב מזה ? (סטייק גדול נוטף ומבעבע אבל לא נהיה קטנוניים).

מה זה? מישהו יודע? ולא אלו לא גורי קיפודים.

תפוחים אחד אחד מבהיקים מניקיון, מונחים על מצע ניילון פצפץ..

פירות יער חמצמצים וחמודים שהתגלו כקינוח נפלא

מדף עיגולי הגבינות הנפלאות המצופות שעווה צהבהבה, שמרגש להסיר. וכשהניחוח החזק והמסריח מתפשט מתמלא הפה ברוק שמח. אפשר לקנות במשקל או לסחוב עיגול שלם, למיטיבי לכת בלבד.

ועוד קצת פירות יפים ומשונים…

***

זהו בנתיים עד הפרק הבא של מסעות אמיליה בארץ הפרות היושבות, להתראות.

Read Full Post »

"אם את לא יודעת לבשל חציל ב-40 דרכים שונות,

לעולם לא תוכלי להיות אישה טורקית טובה"

(פתגם טורקי אסלי)

סופי השבוע שלי מוקדשים לשיטוט. שישי, שבת וראשון הם ימים של כיתות רגליים בין חנויות קטנות ועלומות, מחסנים אפופי אבק, סוחרים מיוזעים ופשפשים למיניהם. בין כל ערימות השמאטע בהם אני נתקלת ישנם פריטים אהובים עלי במיוחד, פריטים שמספרים סיפור, שמעלים בי חיוך, שלוחשים לי סוד. כאלו הן צנצנות. אליהן אני מודה, יש לי חולשה מיוחדת, כי צנצנות תאמינו או לא, טומנות בחובן סוד ואם באחד השיטוטים תתקלו בצנצנת ותמתינו ממש בסבלנות תגלו שהסוד אינו מופיע לבדו, הוא מגיע באמצעות "השליח".

*

כדי לזמן את השליחים יש צורך בריכוז וסבלנות, שימו לב להוראות, (מומלץ מאד להתאמן מול המראה בבית): הרימו את הצנצנת באיטיות מהבאסטה, הצמידו אותה אל האוזן, (במידה ואתם בחיפה יכול להיות שתצליחו לשמוע את הים) רוחות המוחמצים שביקרו בה פעם יעלו ובפיהם מעשיות כיבוש והחמצה. החזיקו בה באופן בולט למשך כמה רגעים, בתנועות גדולות בדקו את הצנצנת, את המכסה התואם, גומי האטימה והמנגנון, בדקו אם הזכוכית עבה, דקה, שלמה או סדוקה. מישהו צופה בכם, השתדלו לא להביט לצדדים. המשיכו להתעסק בצנצנת ברצינות גמורה והמתינו, במהלך הדקות הקרובות ייגש אליכם מישהו או מישהי שלא פגשתם מעולם ויגלה לכם סוד, זהו השליח. לעיתים יהיה זה שליח בדמות הסוחר ממנו תקנו את הצנצנת, לעיתים אשה קשישה שכביכול רק עמדה בסמוך. הם הם רבותי שליחי הצנצנות וכשהם מתחילים לספר, אתם כותבים ובמדוייק, כי כך ורק כך נחשפים מתכוני ההחמצה העתיקים בעולם.

*

בדיוק בדרך זו התוודעתי אל יחזקאל והחצילים הגמדיים. שבת לפני שבוע מוקדם מדי בבוקר. עמדתי או יותר נכון הזעתי מול דוכן עמוס לעייפה בשוק הפשפש תוך הנפת צנצנת גדולה מזכוכית לאוויר. הבנתי שהסבלנות השתלמה כשמאחורי נשמע קול הבס הנמוך ביותר ששמעתי מאודי "ילדה, בזכוכית המעולה הזאתי תעשי חצילים, באלדי טורקי אסלי, קטנים בחומץ", חייכתי לי חיוך קטן של מנצחים, הרגע צדתי שליח, "נפלא" אמרתי בקול רם והסתובבתי אליו. חצי שעה אחר כך ביטל יחזקאל השליח את כל תוכניות המשך השבוע שלי והורה לי לצאת מיד למסע חיפוש אחר הקטנים הסגולים האלו שעומדים להיעלם ושחייבים להיות באיכות מושלמת. חבל על כל יום, כל דקה, "את חייבת לצאת לדרך". כמובן שלא העזתי להתווכח.

במחנה יהודה, בעיר העתיקה, בשוק תלפיות בחיפה, בסופר השכונתי ובגדולים יותר, בכולם ביקרתי, הפכתי, שאלתי אך לא מצאתי, ידעתי שזה יהיה קשה אך לא שיערתי כמה. ובבוקר יום חמישי האחרון, רגע לפני הייאוש הגדול, טלפון והברקה של אמא! "עוספיא"!, ברור,

איך לא חשבנו על זה קודם? חצי שעה אחר כך בחנות הירקות שבכניסה לכפר מילאתי שקיות בגורי חצילים. 5 ק"ג של חצילים קשוחים, סגולים, חלקים. מושלמים.

יום עבודה ארוך ומפרך עבר עלי בחסות החצלצילונים, (הוראות ומתכון מדוייק בהמשך), אך היה שווה כל רגע, במהלכו נזכרתי במילותיו של השליח: "אחרי שתמצאי את החציל החלק הקשה יהיה מאחוריך", כחכח והוסיף "עכשיו זה הכל שאלה של כמה את יכולה להיות אשה טורקית אמיתית". באותו רגע רציתי להתווכח ולומר לו שגם מרוקאיות אורגינל יכולות לעשות אחלה צנצנות של גורי חצילים מוחמצים אבל פחדתי להיענש, שחלילה הוא יתעתע לי בכמויות או יחסיר לי מרכיב מהמתכון, אתם יכולים לקרוא לי פרנואידית אבל אין לי שום כוונה לפספס מתכון מדוייק משליח, גם במחיר גבוה של "טורקיה ליום אחד".

*

אז קל זה לא היה, אבל שווה כל כך ויפה כל כך וטעים בטירוף.

ועכשיו תורכם, תהיו אמיצים,

ואם מאיזושהי סיבה אתם מסתבכים רק תכתבו,

בהצלחה!

*

חצילים גמדיים מוחמצים:

2 טיפים חשובים לפני שמתחילים, הראשון, למלא את הצנצנת עד הסוף בחצילים, לא לכבוש חצי צנצנת, זה לא כל כך מצליח. הטיפ השני, לא להניח בשמש ישירה אלא על השיש חשוף לאור שמש יומיים שלושה, את היתר בצל, חום יולי אוגוסט עושה את שלו ואין טעם להרוג אותם בשמש הקטלנית.

זהו מתחילים, שלב א' – החצילים:

1.5 ק"ג חצילים באלדי גמדיים (כאמור, התחילו את החיפוש בכפר..)

1. רוחצים היטב את החצילים, מסירים את ה"מוט" שבראשם ומנקים את העלים.

2. חורצים את ה"טוסיק" של החצילים ב X גדול, כך שיהיה מספיק מקום למילוי בהמשך.

3. ממלאים ומרתיחים סיר מים גדול ומוסיפים אליו את החצילים, בסבלנות מבשלים אותם עד להתרככות קלה.

4. מהסיר הישר למסננת לקירור.

*

שלב ב' – מכינים את המילוי:

1. קוצצים חצי סלרי (כרפס) וראש שום לקוביות קטנות.

2. מערבבים בקערה אחת יחד עם פפריקה חריפה או מתוקה, לפי הטעם.

3. מוסיפים שליש כוס חומץ.

4. מערבבים הכל לבלילה אחת.

*

שלב ג' – הקונסטרוקציה:

1. ממלאים כל חציל בעדינות בעזרת כפית.

לא לשכוח להדק את הדפנות כך שהחצילים ייסגרו היטב ולהניח בצנצנת.

2. במידה ונותרו שאריות מילוי בקערה זה הזמן להוסיף אותם אל ראש הצנצת מעל לערימת החצילים היושבים להם בנחת וממלאים אותה כמעט לחלוטין. בעיקר כי חבל וגם כי טעים.

בשלב הזה אפשר ומומלץ לקצוץ פלפל חריף קטן ולהוסיף פנימה.

3. ממלאים את הצנצנת במים ומלח באיזון הבא: כוס מים + כפית מלח.

מערבבים היטב את המלח בכוס המים עד שהוא נמס יחסית ושופכים לצנצנת, עד למילוי.



4. בסוף בסוף, רגע לפני הפקק מוסיפים שליש כוס חומץ ומשקשקים קצת את הצנצנת.

*

שימו לב: לוקח לחצילים לפחות 10 ימים עד להתרככות ולפעמים גם יותר. אל לחץ – תנו להם את הזמן שלהם, בסוף הם "נשברים" ומופלאים.

בהצלחה!

*

Read Full Post »

כן זהו פוסט על מלפפונים.

אבל גם על ספורט, אומנות ולואיס גריזרד.

רוצים לדעת את הקשר? המשיכו לקרוא.

*

לואיס גריזרד, העיתונאי והסאטיריקן האפרו – אמריקאי הנודע היה אמן של מילים. בתחילת שנות ה-60 של המאה הקודמת למד לואיס עיתונאות באוניברסיטת ג'ורג'יה הממוקמת בלב הדרום הצבעוני של ארה"ב. תקופה שהייתה, אם ליפול למלכודות הציניות, פיקניק אמיתי לכל שחור ובעיקר לשחור בעל דעות צבעוניות כלואיס.

כל חייו כתב ודיבר. בעיתונים, בטלוויזיה ועל במות מועדוני הסטנד אפ, על ספורט בעיקר אבל גם על כל דבר אחר שעלה בדעתו, ועלו לא מעט. הוא הצליח להצחיק, להרגיז ולרגש מיליוני אנשים. בתקופת השיא שלו התפרסם הטור היומי של לואיס על פני 450 עיתונים בארה"ב (!!!).

ללואיס היה פה גדול, הוא אהב ספורט, נשים (3 חתונות לפחות..) ואוכל ומכיוון שאני חורגת ממנהגי וכותבת פוסט על מלפפונים החלטתי להביא כאן בציטוט ישיר את אחת מהברקותיו של לואיס:

"קשה לחשוב דבר מלבד מחשבות נעימות כשאתה אוכל עגבנייה טרייה מהגינה"

אין ויכוח. קשה לחשוב בכלל כשאוכלים ירק היישר מהגינה. בעיקר עגבנייה.

אבל גם מלפפון. בעיקר מהצנצנת.

אז נכון זה לא בלוג של אוכל, אבל באומנות כמו באומנות אין צנצנת שהיא לא מייצג ומביני עניין יעידו שלכבוש מלפפונים זוהי אומנות.

אז בבקשה, גם תירוץ וגם מתכון שבסופו 2 אנקדוטות אחרונות על לואיס.

בתיאבון

*

מתכון של ממה, הסבתא שלי,

שתחיה ותזכה להמשיך ולכבוש אותנו, בבישול ואהבה:

א. הכינו מראש:

צנצנת

בערך 2 ק"ג מלפפונים קטנים, כדאי לבחור את המלפפונים הכי קשוחים בגינה

10 שיני שום

5 פלפלים אדומים חריפים (ש'ודניות, כן אלא הרעים..)

כף גרגרי פלפל שחור אנגלי (שלם)

עלי דפנה יבשים

_______________________

כפית חומץ

מלח

מים

צרור שמיר

ב. קדימה:

בתוך הצנצנת היבשה! שמים את כל הדברים עד הקו השחור (למתקשים, הכל עד לעלי הדפנה כולל).

אחר כך מוסיפים מים קרים ומלח ביחס של: כל ליטר מים + 5 כפות מלח, כדאי להמיס את המלח במים לפני כן.

כשהמים ממלאים את הצנצנת סוגרים את הסיפור בצרור עלי שמיר טריים ועליהם כפית החומץ.

פקק.

שקשוק חזק שינער ויערבל את כל החברים שבצנצנת יחד

ולהוציא לחלון, גינה, לשיזוף בשמש.

*

לפעמים קורה קסם והמלפפונים נכבשים כבר לאחר 3 ימים בלבד, ולפעמים צריך קצת לחכות. סבלנות.

*

כמובטח 2 אנקדוטות על לואיס גריזרד:

1. לואיס היה העורך הצעיר ביותר של מדור הספורט בעיתון הגדול והחשוב לתקופתו Atlanta Journal, בתפקיד הנחשק הוא אחז כבר בגיל 23!

2. הטור היומי של לואיס היה מוצלח עד כדי כך שבטקס חלוקת הפרסים לכותבים המצטיינים של השנה העניקו את הפרס "כותב הטור הטוב ביותר" ופרס נוסף "כותב הטור הטוב ביותר שאינו לואיס גריזרד".

מדהים לא?

תודו שנכבשתם!

*


Read Full Post »