Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘דובי’

זהו סיפור קצר, על מזוודה אחת ודוב אחד, שהגיעו מארץ רחוקה ומצאו בית חם.

*

שלישי בלילה, סביבות השעה ארבע בבוקר. אני מנסה כהרגלי למלא את השעות הריקות משינה, אך ללא הועיל. אולי ספר, אולי משקה חם, קר, משהו. כלום לא עוזר. מתקשרת לחבר קרוב שיודע נדודי שינה מהם ושואלת אם הוא בעניין להסתובב איתי ברחובות. התשובה חיובית, ורבע שעה אחר כך אנחנו יוצאים לדרך כאחרוני המשוגעים בעיר.

זו לא הפעם הראשונה.

אבל בהחלט מיוחדת.

מזג אוויר אביבי, "קריר אבל לא ירושלים" כמו שאומרים אצלנו. סווטשרט חם וכפכפים, תרמוס קטן של קפה שחור ועוגיות פריכות עם ריבה ואגוזים בשקית. מה עוד אפשר לבקש.

אז דיברנו והלכנו. הלכנו ודיברנו.

סיפרנו על השבוע שהיה. על חלומות, קטנים גדולים.

איפה היינו רוצים לגור, ואם יהיה לנו אי פעם את הכסף לנסוע לשם..

מה כל אחד היה עושה לו זכה בלוטו, שיחות כאלה אתם יודעים..

בשלב מסויים התיישבנו על ספסל. ספסל חיפאי אורגינל, שצופה אל אורות הצפון ומכיר את אוניות המפרץ  בשמן הפרטי. מן ספסל כזה חכם וזקן ורטוב מטל. התרווחנו עליו, על הספסל. ברגליים פשוטות קדימה – הוא וברגלייים משוכלות – אני. והמשכנו לדבר עד אחרון פירורי העוגיות בשקית.

כשקמנו ללכת הגיחה השמש. האוויר הקריר התחמם לו בשקט וצבעים חמים של בוקר דקרו בקרניים ארוכות את האפור הרחוק שמעל הרי טבעון והעמק. למטה במרחק לא רב הבשיל העשב בשדות הכותנה ובריכת "המחפר" הארורה הפכה כחולה ומפתה כאגם צפון איטלקי אמיתי.

בתוך כל הקסם הזה כמעט ולא הבחנו בה, במזוודה צהבהבה, שחיכתה בסבלנות לרגלי הספסל.

אחרי קריאות השמחה וההתפעלות, נסיונות הפתיחה הכושלים וההתרגשות הכריעה את שנינו עייפות כבדה, אז לקחתי אני הביתה עם הבטחה לספר מה מסתתר.

שוב בבית. חזרה במיטה. ישנתי בקושי. מי יכול לישון עם מזוודת מסתורית בדירה?

09:00 בבוקר שלוש שעות שינה זה ממצה לכל הדעות (בעיקר לדעתי). מקלחת קצרה, צחצוח שיניים. ארגז כלים, מברג. רבע שעה של מלחמה בנסיון לא לחסל את הסוגרים המקוריים ולבסוף קלאק קלאק, צליל ענוג, ימין פתוח, קלאק קלאק, צליל ענוג נוסף, שמאל פתוח אף הוא.

נו… הוא אומר מעבר לקו, (הבטחתי להתקשר לספר,

אז רגע לפני שפתחתי את המכסה צלצלתי ועכשיו שנינו דרוכים).

בבת אחת אני מרימה את המכסה, ובשנייה ראשונה כבר מאוהבת,

"דוב. כן מה ששמעת, דוב.

עם בנדנה.

והוא הדבר הכי מתוק שראיתי בחיים"

אז מה אנחנו יודעים בינתיים על דובי (שקיבל בנתיים את השם אוסקר)?

בתחתית המזוודה עיתון ברוסית ובכותרת התאריך: 24.3.1980

אוסקר הוא דוב רוסי

אוסקר בן 31  ובחישוב מהיר הוא גדול ממני בשנה ו-6 ימים

אוסקר הוא דוב מגניב, כי הוא אוהב את הבנדנה שלו,

שהבד המתפורר שלה מנווקד בלבן

אוסקר נשאר איתי. דוב קטן ופרוותי שעשה דרך ארוכה מרוסיה הקרה לחיפה האביבית.

ניסיתי לשאול שאלות, אם הגיע באוניה או במטוס. אם חיבקה אותו ילדה קטנה בדרך הנה או אולי סבתא קשישה שאחזה בו כל השנים כמזכרת. האם הוא מכיר מישהו כאן בסביבה, אם הוא רוצה אולי לשלוח מכתב עם בול לארץ ההיא הרחוקה ואם יש בו געגוע.

אבל אוסקר לא עונה.

הוא שותק, כמו כל הדובים החכמים

ועיני החרוז החומות שלו מחייכות אלי בנצנוץ.

מודעות פרסומת

Read Full Post »