Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘קומקום’

איך אומרים בעברית הצ'ופצ'יק של הקומקום?

נו באמת, מי לא מכיר את המערכון הידוע של הגשש החיוור, את שאלת השאלות על חוטם הקומקום? סומכת עליכם שזו שאלה רטורית אך למתקשים התשובה בסוף הפוסט במהופך.

שאלה נוספת, מי לא אוהב קומקומים? הביאו לפני אדם אחד שאינו מעגל את קצה פיו בחיוך למראה קומקום של פעם ובהזדמנות זו מצאו לי אדם שאינו מתפקע מצחוק כאשר זה האחרון משמיע את קולות השריקה והאנחה בהגיעו לתחנת הרתיחה. הבידור שזור בהחלט בנוסטלגייה דביקה. ובכן יש להודות, כזו אני וכאלה אנחנו, נוסטלגים ודביקים, בעיקר כשמדובר בארוכי החוטם (הצ'ופצ'יק) או בעברית צחה, ז….

אז מכיוון שאני חולת קומקומים ותרה אחריהם בנבכי השווקים וחנויות הפשפש בארץ ובעולם ולמען קוראי הבלוג הנאמנים שלי הרי לפניכם עובדות מרתקות על קומקומים מלוות בתמונות נדירות מהאוסף הפרטי שלי.

*

עד המאה ה-19 היו הקומקומים סוסי עבודה של ממש, עשויים ברזל יצוק. הם היו קלילים מאד ונוחים לשימוש, אז זהו שלא באמת. הסיפור עם קומקומי הברזל התרכז בעיקר סביב כובד משקלם שהעיק מאד על עובדי המטבח ועל ממלאי האמבטיות למינהם. למורת רוחם נאלצו אלו לסחוב את הקומקומים המלאים אל האש ולאחר שחוממו היטב להעבירם אחר כבוד אל חדר הרחצה או אל סירי הבישול. עבודה קשה בהחלט ומכאן שפריצתם של קומקומי הנחושת אל חייהם בתחילת המאה ה-19 הייתה בשורה משמחת ביותר.

הקומקומים שראיתם עד כה בתמונות עשויים מאמייל. את החומר הקסום הזה הנוצר על ידי התכת אבקת זכוכית המציאו הרבה שנים קודם לכן וכלי אמאייל שימשו בבתים רבים ובמדינות רבות ברחבי העולם, באירופה ואפילו בסין. הקומקומים העשויים אמאייל משגעים את העין בצבעוניות ובדוגמאות הייחודיות להם. מה שהופך אותם פריט אטרקטיבי בקרב אספנית ואותי לעשירה פחות ופחות (או ענייה יותר ויותר, תלוי איך מסתכלים על זה).

*

האנגלים הם אלו שעשו ועושים הכי הרבה כבוד לכלי הזה בכך שהפכו את הקומקום לשחקן הראשי בהצגה היומית שלהם. בשעה 16:00 בדיוק עוצרת אנגליה ומבחינתם גם העולם כולו, לשתיית ספל התה המסורתי. לא זו בלבד שהקומקום מרתיח את המים לתה ובכך תפס מקום מרכזי בטקס היומי, הוא גם קיבל תפקיד משני נוסף, הגשת התה אל השולחן. משמע, הגזימו האנגלים כדרכם וחילקו תפקידים, קומקום ראשון בו שופתים את המים ומכונה Kettle וקומקום המגיש את מי התה אל שולחן ארוחת ארבע, הוא שולחן התה המסורתי, קומקום זה מכונה Pot.  המהדרין היו מגישים את התה בסרוויס יוקרתי שאחריו עומד בגאון מפעל וותיק ובעל שם לכלי פורצלן. בתחתית כל פריט מסרוויס התה: כוס, צלוחית או כד חלב מוטבעת אחר כבוד חותמת רשמית ומסולסלת. למעשה הגשה בסרוויס תה שאינו תואם נחשבה אז ובבתים מסויימים גם היום (הבית של קייט ווויליאם למשל) חטא שאין עליו כפרה.

*
קומקומי חרס מוכרים לנו יותר מהעולם הערבי. גם שם יוחס קשר ישיר בין התנהלות חברתית ותרבותית לתפקידו החשוב של הקומקום, שבמקרים רבים היה מרכז האירוע, או נכון יותר, מרכז האירוח. בארצות חמות אלו כונה הקומקום פינג'אן, צורותיו השתנו עם הזמן וגם חומרי הגלם מהם נוצר.


את שמו המצחיק קיבל הקומקום מהמילה הלטינית "קוקומה" ופירושה כלי כיבול למים. הכוונה היא לא בהכרח לכלי מים שנועד לרתיחה אלא לכלי שיכול להכיל כמות מים הניתנת לניוד, לחימום וכדומה.

בשנת 2009 עלה בתיאטרון הבימה המחזה "הקומקום והמטאטא", לא ידוע מה גורל ההצגה כיום. אני תקווה שלקומקום ולמטאטא שלום. לפניכם מקבץ תמונות קומקומים סובב עולם:

קומקום עשוי אמאייל מרומניה

קומקום הולנדי, עשוי אמאייל ובעל רצועת עור לנשיאה. לצערו ולצערי הוא יתום ממכסה.

קומקום עשוי כסף, מרוקו.

מקור לא ידוע, ניחוש כללי רוסיה



קומקום רוסי לבטח, החותמת בתחתיתו, לא משאירה מקום לספק

שוב מקור לא ידוע, מוזמנים להציע כיוונים, ייחודו של הקומקום הוא בידית העץ ובמכסה המוזר - מיוחד

מבחר הקומקומים, גדלים בעיקר על מתלי במבוק, אין צורך להשקות

ולסיום סיומת איך אפשר בלי טיפ קטן: איך מנקים קומקומים, או במילים אחרות, איך נפטרים מכל הג'יפה הזו בצורת אבנית ובטעם של סיד?

אז ככה: סוחטים לימון שלם אל תוך המיכל, מוסיפים גם כף מלאה במלח ועם הלימון הנחמד שנשאר לכם ביד מקרצפים קצת מה שאפשר סביב "הפינות הקשות". אחר כך ממלאים שליש מהקומקום במים ומביאים לרתיחה, שופכים וחוזרים חלילה לפי הצורך. למי שבכל זאת תהה, אין בשום אופן לשתות את מי ההרתחה הלימוניים הללו וכדאי, לפני השימוש לשתייה להרתיח סיבוב של מים בלבד.

***

התשובה לשאלה הפותחת היא כמובן "זרבובית" והיא לא במהופך כי יש גבול לטכנולוגיה של וורדפרס..


מודעות פרסומת

Read Full Post »

שתי נקודות חשובות:
בשבת בבוקר הולכים לשוק. נקודה.
שוק הפשפשים החיפאי הוא השוק הטוב ביותר בארץ. נקודה.
(אתם מוזמנים לחלוק כמובן..)
אז נכון שאני מסתכנת כאן בגרימת עומס "תיירים" ברשלנות, אבל מרגישה שחייבת לכם את זה. וכשמתמכרים, אבוי, זה מסוכן. אז בוודאי שכשהשעון מצלצל והשעה 07:00 מופיעה על הצג, עוברת בי צמרמורת קלה, אבל די מהר היא מתחלפת בפרץ אנרגיה היסטרי כתוצאה מהמחשבה המבעיתה שמישהו, וזה באמת לא עקרוני מי, יגיע לפני וייקח לי (כשזה קורה התחושה היא יותר "גנב לי"..) את הכלי המושלם, רק בגלל שהתעצלתי לצאת מהמיטה בשבת בבוקר.

*

בשוק החיפאי כמו בכל שוק שמכבד את עצמו, אפשר למצוא כמעט כל דבר שעולה על דעתכם. בפעמים הראשונות שהסתובבתי בו לא האמנתי מה אנשים זורקים ויותר מכך, מה אנשים קונים. עברו מאז כמה שנים והתדהמה הזו עדיין מכה בי בכל ביקור מחדש.
וכשקראתי לפני כמה שבועות את "דוריאן גריי" של אוסקר ווילד נתקלתי במשפט גאוני ששעשע אותי מאד:
"יש דברים רבים שהיינו משליכים, לולא פחדנו שאנשים אחרים עלולים להרים אותם".
לורד הנרי ווטון ידע היטב על מה הוא מדבר, כבר קרה שנתקלתי באחד השיטוטים בחפץ שהסתובב אצלי בסטודיו והתגלגל (חתיכת גלגול) חזרה לחיקה החמים של המדרכה ברח' קיבוץ גלויות בחיפה.
*
אפשר לכתוב פוסטים אין ספור על שוק הפשפשים החיפאי, יש מה לומר עליו ועוד ייאמר, אל דאגה, הבטחה. אבל לא לשם כך התכנסנו ואם לרגע חששתם, הכותרת אינה משקרת!
אמאייל, זה הדבר. אהבה ישנה של חברה, שהשכילה להדביק אותי בחיידק עיקש שאינו מרפה וכמו כל וירוס טוב שב ומופיע ומסרב להיעלם.

10 עובדות חשובות וגם תמונות של החומר המופלא הזה:

1. אמאייל נוצר מאבקת זכוכית (אבקת קסמים) שמותכת על שכבת מצע (כגון מתכת, זכוכית, קרמיקה).
*
2. כדי שאבקת הזכוכית תהפוך לקוסמית ותצפה את הכלי צריך לאפות אותה בטמפ' של 850 מעלות.
*
3. האמאייל עמיד בפני אש ואפילו כימיקלים.
*
4. ציפוי האמאייל יכול להישבר וליצור "עיניים" בצבע שחור, כשזה קורה הוא פסול לשימוש, ובעיקר לאכילה.
*
5. כמעט עד שנות ה-80 היו חנויות זעירות ובהם מומחים לתיקון כלי אמאייל סדוקים ופצועים.
*
6. אפשר לייצר אמאייל שקוף, אך רוב הכלים הם אטומים וצבעוניים.
*
7. ישנן עדויות לכלי אמאייל עוד מתקופת המצרים הקדמונים.
*
8. שיטת האמאייל הייתה נפוצה גם בסין, יפן, ברוסיה ובמדינות רבות נוספות.
*
9. בשנות ה-50, כמעט בכל בית ישראלי ישב לו מעל המקרר "ארגז לחם" עשוי אמאייל.
*
10. הכלים אותם אנו פוגשים היום הגיעו בעיקר עם העולים במהלך השנים, ממדינות רבות: מאירופה, אסיה וגם אפריקה. לכל אזור הטכניקה שלו, הצבע, הצורה והטקסטורה הייחודיים לו.
*
ועובדה אחרונה לסיום:
הם פשוט יפים, כל כך יפים וצבעוניים, ונוסטלגיים.
לאחסון, ליופי, לשימוש, במטבח, בסלון, בכל מקום בבית, וגם בחוץ,
אבל על זה נדבר כבר בפוסט הבא..
תמונה אחרונה, תהנו!
*
***
רגע לפני שאתם נעלמים, שני דברים קטנים.
1.אני מזמינה אתכם להיות חברים של "אמיליה" ולקבל הודעה בכל פעם שמתפרסם לו פוסט חדש. בראש הדף מצד שמאל –  "5 שניות הרשמה ואתם חברים".
2. אתם מוזמנים להגיב, לשאול, לספר, לחלוק, להציע, לצעוק, לשיר וכו'. תמיד כייף לשמוע מכם! ובהזדמנות זו תודה לכל הקוראים והמגיבים, אתם הסיבה לכתוב בסופו של יום. נשיקות, אמיליה.
***

Read Full Post »